האדון של יפעת

הדבר הראשון שיפעת עושה כשאני נכנסת אליה, הוא לחבק אותי, חיבוק גדול וחם, חיבוק אוהב. בהתחלה אני מתפלאת קצת, אחר כך אני מרפה ומתמכרת לחיבוק הזה. כבר הרבה זמן שלא חיבקו אותי ככה, חיבוק של אמא, אחות, חברה, של מישהו שאוהב אותי בלי תנאים, שנותן את ההרגשה שאני לא לבד בעולם. עברתי שנתיים קשות מאוד. גירושים מכוערים, התמודדות עם קשיים כלכליים ונפשיים וכל זאת כשאני משתדלת לשמור על שלוות נפש, לשדר שהכל כרגיל עם הילדים, עם הקולגות בעבודה. אבל עכשיו פתאום אני מרגישה את הצורך שלי בחיבוק הזה.

היא מרפה ומובילה אותי לסלון. "מה שלומך?" היא שואלת אותי בחום. "אני בסדר, מה שלומך?" אני שואלת. היא מניעה את ראשה קלות למעלה ולמטה. "היום אנחנו מתעסקים בי" היא אומרת וקולה רך ונעים. "נשים את כל הדברים שלך בצד והיום אני..."

"מתעסקים?" אני תוהה. "כן מתעסקים" היא אומרת ומשפילה את פניה כלפי מטה. רגע אחד היא מחייכת, ואחר כך מרצינה ושוב נושאת את פניה אלי.

"לא סיפרתי לך, אבל... אני לא יודעת מה ואיך להגיד, אבל חשוב לי שתדעי..." היא נעצרת עוד לפני שהיא מתחילה. אני לא יודעת מה להגיד ואיך, אבל אני חייבת..." היא מסתכלת על השעון רגע, "הוא תכף אמור להגיע" היא אומרת פתאום. "מי?"

"ידעתי שיובל בעלה לקח את שני הילדים לטיול רגלי. חשבתי שנהיה רק אחת עם השנייה. "אההה..." היא מתלבטת ואז בתנועת ראש החלטתי היא מישירה אלי מבט, "קוראים לו עמיר, הוא האדון שלי..." היא משתתקת ונותנת לי לעבד את המידע.

אני פחות או יודעת על מה מדובר, זה לא שאני מנותקת מהעולם. פגשתי פה ושם ברשת את האנשים האלו שמתעסקים בסאדו ומאזו, אפילו כמה מהם פנו אלי לאחרונה באתר ההיכרויות שנרשמתי אליו. אבל עכשיו אני בהלם. תמיד חשבתי שחיי הנישואים של יפעת הם אולי לא מושלמים, אבל הם יציבים. לא חשבתי שהיא רועה בשדות זרים, גם לא חשבתי שהיא בעולם הזה.

אני מסתכלת עליה והיא עלי, אני חושבת שהבעת פני מבטאת את כל השאלות האפשריות. יפעת עונה עליהן בלי ששאלתי אותן בקול: "חצי שנה, פגשתי אותו במקרה, התעניינתי... הוא היה נחמד ישיר, הסביר לי... והיו לי מיליון שאלות ו... " היא נעצרה ואז חייכה, "ואני שם, וזה כל כך טוב לי, וזה הדבר שתמיד חיפשתי. "

"אבל מה זה אומר בדיוק?" הייתי סקרנית.

יפעת לוקחת אוויר, מסתכלת שוב על השעון. . "אני צריכה להתכונן קצת. הוא אמור להגיע עוד רבע שעה". היא קמה ממקומה והולכת. אני קמה והולכת אחריה. נראה לי הגיוני וטבעי. היא לא אומרת מילה אלא נכנסת לחדר השינה שלה. היא מתיישבת על המיטה ומורידה את המכנסיים. אחר כך את החולצה. אני שעומדת בפינה ומסתכלת מרגישה קצת לא נוח, "אולי עדיף שאחכה לך בסלון"  אני אומרת, אבל יפעת מרימה אלי את הפנים ואומרת בשקט, "לא, אני רוצה שתישארי כאן". היא פותחת את החזייה שלה ומורידה אותה, ואחר כך מפשילה מעצמה את התחתונים. היא ערומה לגמרי. כשהיא קמה אני מסתכלת על התחת שלה. היא פותחת את הארון ומוציאה מתוכו שמלה שחורה קצרה. היא מתלבשת בה ונראית כל כך יפה בה, כל כך סקסית. שמלה כזו לובשים עם גרביונים, אבל משהו בי אומר שזה לא יקרה היום. אחר כך היא מגששת מאחור ומוציאה משם רצועת קולר שחורה ואל מול עיני הנדהמות, היא ועונדת אותה סביב צווארה. זה ממשיך להיות עוד יותר מוזר כאשר היא שולפת רצועות עור אליהן מחוברות טבעות מתכת. היא עונדת אותן  סביב קרסוליה וסביב ידיה. "ועכשיו החלק הקשה" היא אומרת. ואני עוקבת אחריה שולפת מין משהו קטן מפלסטיק מרימה אותו, ואז מכניסה לפה, מוצצת ומלקקת אותו ואז נשענת על המיטה, ומכוונת אותו מאחור. אני לא יודעת מה היא עושה, אבל... "רגע" היא אומרת ופניה מתכווצות רגע, ואז היא מנידה את ראשה בעצב, "עוד פעם" היא אומרת כאילו לעצמה, ומנסה משהו ושוב מצטערת. "את צריכה עזרה?" אני שואלת ומתפלאת על עצמי. אני רואה את התשובה על פניה. אני קמה והולכת סביב המיטה ולוקחת את המשהו הקטן הזה שהוא פתאום לא נראה קטן כל כך. מין פקק או משהו. אני מחזיקה אותו ומביטה ואז מסתכלת רגע על יפעת, אחוריה חשופים לגמרי. היא מפשקת בשתי ידיים את הישבנים שלה ופוערת את פי הטבעת שלה. אני מקרבת ביד רועדת את הדבר הזה מסיליקון ומעמידה אותו בכניסה. "עכשיו, תדחפי" היא מתנשמת.

בחיים לא היינו באינטימיות שכזו, אף פעם לא הייתי עם אף אישה בכזו אינטימיות ובכל זאת, אני מתחילה לדחוף את הדבר הזה פנימה לתוך פי הטבעת של יפעת. "אייי" היא גונחת קלות כשאני מפעילה כוח. חציו נמצא בתוכה, אבל עדיין לא הכל, לא החלק הרחב שלו. "מוכנה?" אני שואלת? והיא משיבה שכן אני מפעילה אותו בחצי סיבוב, כמו בורג ולוחצת, מנסה להתעלם מנשיפות הכאב של החברה שלי. ופתאום הוא היה בפנים וכאילו נסגר עליו, בפתח פי הטבעת נותר חלק רחב שנועד.

אני רוצה לשאול הרבה שאלות אבל יפעת בינתיים נועלת נעל עקב דקות, ורגע לפני שאנחנו יוצאות מחדר השינה היא שולפת רצועה של כלב ומחברת אותה אל הקולר שבצווארה.

אנחנו חוזרות אל הסלון יפעת מדדה קלות על הנעליים, עושה רושם שהדבר הזה מאחוריה קצת מפריע לה. אני מתיישבת ומנסה לעכל את הדברים, אבל פתאום נקישות על הדלת. יפעת מזנקת והולכת בצעדים קצרים אל דלת הכניסה. אני חשה בהתרגשות שממלאת את החלל. היא פותחת ולתוך הבית נכנס גבר גבוה, קירח, מלא ובידו נושא צ'ימידן קטן. יפעת מכניסה אותו פנימה "תכיר, אורית, החברה הכי טובה שלי" היא אומרת ואני קמה מהמקום. הוא לוחץ את ידי בלחיצה חזקה, כמעט מכאיבה. "נעים מאוד" הוא אומר בחיוך.

"שבי" הוא אומר לי ואז מסתובב ליפעת. זו כורעת על ברכיה, תופסת את קצה הרצועה ומגישה לו אותן בשתי ידיים ובראש מושפל. הוא תופס את קצה הרצועה ומושך אותה ויפעת נמשכת קלות לפנים. הוא צועד שני צעדים ומתיישב על הספה. יפעת בראש מושפל מולו.

"מה שלום השפחה שלי" הוא מרים את ראשה מהסנטר.

"טוב אדוני" היא עונה לו בהכנעה.

"יפעת ביקשה שאכיר אותך ואת תכירי אותי" הוא פונה אלי, "אני לא יודע מה היא סיפרה לך או הסבירה לך, בכל אופן, אנחנו נתנהג כמה שיותר כרגיל..." הוא סמכותי, מלא עוצמה. אני מוצאת את עצמי ממלמלת שכן. "תזכרי שהכל כאן הוא בהסכמה וברצון". ואחר כך אחרי השתהות קלה הוא מוסיף, "אולי יהיו קטעים שיהיו קשים לך, אני לא מתכוון להסביר לך שום דבר ואת תהיי בשקט כל הזמן". משהו בתוכי מתקומם על איך שהוא מדבר אלי. אני לא אשתו, לא היפחה שלו. כשאני רוצה להגיד לו את זה, אבל המילים נשארו בתוך הפה. הוא כבר פנה להתעסק עם יפעת.

הוא מלטף את פניה, את שערותיה. יפעת על הברכיים מולו, לא זזה מהמקום. אני עוקבת. יש שם משהו ביניהם, איזה קשר עמוק. את זה אפשר לראות לפי הנגיעות שלו, לפי איך שהוא מסתכל עליה, לפי איך שהיא מניחה לו לשלוף את השדיים הגדולים שלה מתוך השימלה הקצרה ותחילה חופן אותם כאילו שוקל את משקלם, ואחר כך מלטף בערגה.

"קודם כל אנחנו נכנסים לאווירה" הוא בכל זאת מסביר לי ובלי שום הכנה הוא סוטר בעוצמה על פניה של יפעת. ראשה מוטח הצידה. אני מסתכלת על איך שהיא נושכת את שפתיה. "השפחה שלי צריכה לדעת את מקומה וזו הדרך המהירה ביותר והפשוטה ביותר להבהיר" הוא אומר ושוב מנחית סטירה מצלצלת על לחייה של החברה שלי, ומיד עוד אחת, בצד השני.

זה מעצבן אותי, אבל עוד לפני שאני חושבת על זה שוב, אני רואה אותו איך הוא מחבק אותה חזק, מנשק אותה על מצחה.

"בואי נעבר על הדברים שקרו השבוע" הוא קם מהמקום ומרים את הצ'ימדן. "התחצפתי השבוע אדוני" אומרת לו יפעת בקול קטן. הוא אומר בקול נמוך, "כן, וזה לא בא בחשבון".

 

"כן אדוני" הוא מוליך את יפעת אל קצה החדר והיא אחריו על ארבע כמו כלבה. הוא מעמיד אותה ומשעין אותה על הקיר ומרים את שולי השימלה, חושף את ישבנה. הוא מנחית עליו קצת מכות קלות ואז ניגש מהר אל הצ'ימידן שלו ושלף משם שוט. הוא חזר ליפעת והחל להצליף בישבנה עם השוט.

כשאני מסתכלת לעומק, ההצלפות חלו להותיר סימנים אדומים על ישבנה. מידי פעם הוא נעצר, מלטף קצת הוא ממשיך.

אני לא שומעת את חילופי הדברים ביניהם, אבל אני רואה כיצד הוא מכאיב לה, איך הוא שולף מידי פעם ציוד אחר מהצ'ימידן שלו ומשתמש בו עליה. זה מסקרן, זה אחר, אני תופסת את עמדת הצופה.

הוא מפשק את רגליה של החברה שלי, ונוגע בקצה ערוותה. "יפה" הוא אומר בסיפוק ומסתכל עלי. "בואי רגע" הוא מזמין אותי בחיוך. אני מתפלאת לרגע, אבל קמה והולכת. "בואי ותרגישי כמה שהיא חרמנית, החברה הכלבה שלך" הוא אומר ואני נבוכה. הוא תופס את ידי ומוביל אותה אל בין רגליה של יפעת. עדיין אני מתלבטת, אבל כשהוא מצמיד את כף ידי אל הכוס שלה אני מרגישה שהיא רטובה. "תכניסי אצבעות" הוא אומר ואני מוצאת את עצמי עושה כדבריו. אני דוחפת ליפעת שתי אצבעות ומרגישה שאני שוחה שם. כל כך חם ורטוב וחם. הוא מניד את ידי קצת קדימה ואחור, ויפעת גונחת.

זה משונה כל כך איך פתאום נעשיתי מעורבת.

הוא שולף את ידי מתוכה ומושך אותה מגיש את האצבעות אל פיה של יפעת. אני מרגישה את נשימתה החמה ואחר כך את הלשון. היא מלקקת את האצבעות שלי.

"בואי" הוא תופס את הרצועה של יפעת ומושך אותה. היא הולכת אחריו. הוא מתיישב על הספה ושוב מוריד אותה כלפי מטה. היא מתיישבת על הברכיים מולו והוא מלטף את שדיה, צובט בכוח את פטמותיה ומחייך פתאום. "הכלבה מיוחמת?" הוא שואל ויפעת עונה לו "כן אדוני".

"אני מרשה לך קצת" הוא אומר ויפעת שולחת יד אל בין רגליה, מלטפת את עצמה, נוגעת. אני עוקבת אחריה, מנסה לעבד את כל המידע המוטח לעברי בכוח. "מה קורה כאן?" אני שואלת את עצמי.

הוא עוצר אותה. "בואי" הוא אומר ומושך אותה לחיקו. היא שעונה לפנים, ראשה בין רגליו. הוא מבקש ממני להוציא מהצ'ימידן שלו ויברטור. אני קמה ומתחילה לפשפש בתיק. יש שם כמה שוטים, כל מיני חבלים, אזיקים ועוד מידי דברים שאני לא מבינה. אני מוצאת ויברטור גדול מאוד, שולפת אותו ומביטה עליו. "הוא גדול מאוד" אני אומרת בחיוך ומגישה לו. "כן, הכלבה שלי אוהבת אותו גדול" הוא נוטל אותו מידי ומפעיל אותו. הוא רוטט קלות.

הוא מסיט רגע את יפעת ופותח את המכנסיים. הזין שלו משתחרר החוצה. אני מביטה בו. הוא גדול ועבה, ויפה. יפעת מביטה בו ופיה נפער, נראה לי שאני מבחינה בטיפת ריר שמופיעה על שפתיה.

"תן לי אותו אדוני" היא מבקשת ואני ממשיכה להסתכל עליו. "מה את רוצה יותר?" הוא מתגרה בה, "את הזין שלי או את הוויברטור?"

"את הזין שלך אדוני" היא עונה לו מוכנית.

הוא תופס את שערותיה ומקרב את פניה אל הזין שלו. לבי פועם בחוזקה, איזה זין יפה, גם אני רוצה, ופתאום זה מבהיל אותי. מה פתאום אני רוצה? הוא גבר זר, אלים, בוטה. אני לא רוצה כלום, אבל הוא מלטף עם הזין את פניה של יפעת ואני מוצאת את עצמי מלטפת את פני ופתאום אני רואה את פניו מחייכות אלי.

"ואם למשל..." הוא אומר ליפעת, "החברה שלך תמצוץ לי?" אני עוצרת את נשמתי. "לא אדוני, אני רוצה" היא מתחננת. "את רוצה למצוץ לי?" הוא שואל אותי פתאום ואני כמו מכושפת, פותחת את הפה ונעצרת. "לא, את לא תקבלי אותו ככה" הוא מצחקק כלפי. ומושך את ראשה של החברה שלי מכוון את הזין הגדול אל פיה. "את רשאי" הוא אומר לה והיא מתנפלת על הכלי הגדול והיפה מנשקת אותו, מלקקת אותו, מכניסה אותו לפה. היא עושה את זה בכל כך כוונה, הנאה.

אני מקנאה בה קלות ומתרגזת על עצמי, מה פתאום אני רוצה למצוץ זין? אף פעם לא אהבתי את זה, תמיד עשיתי את זה רק בשביל המשחק המקדים.

הוא מניף לעברי את הוויברטור הרוטט, "בואי, תצ'פרי את החברה שלך" הוא אומר לי. אני נוטלת אותו מידו, כורעת מאחורי יפעת ודוחפת אותו בעדינות אל עבר הפתח שלה. "אההה" היא גונחת ושולחת יד לאחור, כדי לדחוף אותו עמוק יותר לתוכה.

אני מרפה ממנו ומסתכלת על שניהם, החברה שלי עם הוויברטור הנעוץ בתוכה, בפיה היא מלקקת ומוצצת בשקיקה את הזין שלו, הוא מכוון אותה בשערותיה, מושך, הודף. אני פתאום מבינה בלי מילים את הכל.

עינינו נפגשות. "את רוצה גם" הוא אומר לי

"מאוד" אני עונה לו. "אז תבקשי יפה" הוא אומר לי. אני לא חושבת, אלא מתחילה להתפשט. הוא לא אמר ולא ביקש, אבל אני מרגישה שאני צריכה להיות נקיה, מכל בגד. כשאני ערומה לגמרי, אני נעמדת על ארבע לצידה של החברה שלי. "בבקשה?" אני מרימה עיניים אליו.

הוא מהנהן בראשו, שולף את הזין שלו מפיה של החברה שלי ומגיש לי אותו. אני נוטלת אותו בפי. מרגישה את הטעם שלה עליו. אני מכניסה אותו כמה שיותר עמוק, ומרגישה פתאום את היד של יפעת מחבקת אותי.

שתינו מוצצות לו חליפות ופתאום אני מרגישה כל כך מוגנת, כל כך שייכת, כל כך שלו, מרגישה שמצאתי את המקום שלי.